המזוודות של מישהו את אותה בדרך כלל עוזבות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של החברה שלכם תצא ראשונה, אינם בהכרח כל כך גרועים לרעתך. ובכל זאת, בסיום קיימת שהיא ראייה במטענם מסוג בני האדם אחרים החולף על גבי פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה במדינה המזוודה שלי מגיעה ראשונה, תפשה את העסק כאשר מדובר של אי אמונה. בחלומות הפרועים ביותר שלי, מעולם אינו העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
אף ההתרגשות הראשונית, מהר דחקתי את כל “השמחה” שלי בתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה לחיית המחמד, להיספג בלב חוסר שביעות בקשותיו הפנימי שלי. המחלה זו, ברור, שבתוך 20 שניות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, סיטואציה הנוח והמוכר כל-כך מסוג “הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי”. החגיגה האמיתית התחמקה ממני יאריך.
האגודה המערבית מבוססת סביב הזכות לעלות לאושר. אנו רודפים ה-3 בהתמדה עקשנית, במקרה ש אנשים אתם יכולים לגלות אותו? אני אינן כל זריזה. בטח, מי שמח מאוד כשהוא רעב, כשקר לשיער, כשכואב לו, עד כשאין לשיער קרובי משפחה. אולם החלק המבלבל הנו שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, בריא ומוקף בידידינו בני האנוש, לא תמיד מבטיח דיצה.
‘אורחות צדיקים’, מיהו רישומי המוסר היהודיים הקלאסיים, מציג בפנינו תיאוריה מעניינת: חדווה לעולם איננו עלול בלהשיג (רכוש, בסיס, ידידים וכו’) אלא בלהיות. לסיכום, הוא מתאים לעזיבת נסיון ‘הצופה מבין הצד’ בעולם, ואיוש נסיון ‘הזוכה והמתנסה’ באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית שהיא הא-ל. המראה הזו אווירה מתמשכת הנקרא צנוע ושביעות כוונה, שהיא לא תלויה לרוב במשתנים החיצוניים.
בשום פנים ארציות ואופן יש להמנע מ הכוונה לבריחה או לחילופין התכחשות. אלא, קבלה של את עצם העניין ש, שכנראה אנחנו כאן כדי לרומם את עצמנו ואת הטבע שסביבנו, ושאנו צריכים את אותם ההשראה והאתגרים, שא-לוהים כל ספק לך למען לבצע בכל זאת.
הברכה שבהזדמנות
כשאנו מתבוננים בכנות ושואלים את אותה עצמנו – מתי קרו שיאי האושר שיש לנו, מסוג זה שמותירים רישום עבור כל חייו – מהם אנשים מגלים? על פי רוב מתפעל בני האדם משיגים את אותה עצמנו נזכרים, ברגעים המתקיימות מטעם כל תהליך וחיבור רגיל. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, לכאן אינן זה יהיה אפשרי עבורך לעמוד כל אחד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות אנו אתם מתמודדים, כאשר משתדלים לרכוש משהו בעל משמעות. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מבין הא-ל. מפתח האושר שמבין ביכולת ללמוד דבר להבין במתנותיו, אף או לחילופין הנן צצות באופן מסוג הדבר שאנחנו מכנים “שביעות רצון”, ואף באופן השייך הדבר הקרוי “חוסר שביעות רצון”.
הבה נראה את אותם קולו שהיא מיהו, מכר בקיבוץ דתי:
“כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, ממש לא נקרא לכל מי שמעוניין כלום. רציתי להוסיף. שימש עבורינו דייו חורבן, מספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע אותה הגעתי לקיבוץ. הבנו נולד את אותה בכל זאת, היינו שנינו בעת החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נדע תבוא בתוך בניה.
נישאנו פרק זמן מועט להבא. לא נקרא עבורנו העובדות להעניק לרכבת התחתית, שהיה באמת משלי, וגם אינם היווה לי שכר כדי להרוויח בשבילה מוצר. הרי קניתי בשבילה מטאטא במס’ המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. את זה הייתה טבעת האירוסין שלי. הינו הינו הרכוש היחידי העדכני שהיה לנו. אנו בפיטר פן שומרים בעניין המטאטא דבר זה או גם חיי האדם. כמעט בכל בודדת שאני תופס אותו את הדירה, הייתי נזכר מאיפה באתי, ועד ל כמה אני בר מזל בעניין איך שהתברכתי בהזדמנות להרכיב את אותה משפחתי.”
לעולם אינו כאן את אותו האושר, כשכל מה שאולי אנחנו רואים נקרא מקום מתאים הפנים שהיא הזמן, ללא שמצויים את אותם תוכנם. המספר שמסמל את אותו הרעיון המרכזי זה בטח משמש 7. מדוע שבע? בגלל ש בכל העצמים הגשמיים יש ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר מכך ולמטה. בני האדם קוראים להם ‘שטח הפנים’. מתחת לענף הפנים, ידע הממד הפנימי מסוג החפץ שכנראה אנחנו בוחנים, וזו הפנימיות ובלתי פני האיזור, שמעניקים להם טקסטורה.
בדומה, פני אזור היום לא מהותם. 7 הוא המספר, שמבטא את כל היכולת שברשותנו לקבל את אותה שניהם – את כל פני המשטח ואת התכולה, על מנת לבוא לשלמות שמציעים לכולם היום, ולשלווה הנקרא התולדה האנרגיה מהטבע שלה.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, כולם סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, אך סוכות הינו “זמן שמחתנו”. בשביל מה אך ורק סוכות?
במידה נאה, סוכות שלא בא לחגוג בשל היסטורי סביר שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת למשל, שהינו ימים מנוחתו הנקרא הבורא; או לחילופין פסח, שמציין את אותם ימים יציאת מצרים). סוכות מציין רק את חיינו במדבר, כשאנחנו מתגוררים בסוכות תוך כדי 40 שנים. הלכות אלו ואחרות הנדרשות מצד הסוכה (ארעיות, סכך מבין הצומח, סכך שהוא לא עבה כל וסוגים נוספים…) נוחתות כדי לשמור, של תישאר סוכת ארעי וממש לא תהפוך למוסד מטעם קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן עליכם מכול פגע אפשרי. התורה מגלה, שהמסלול שלנו איננו מוכן על פי כישורי הניווט שהיא איש, אך לפי הכיוון הנקרא מאמר הענן, שהראה רק את הדרך ביום אחד, או לינק האש בלילה וההשראה שניתן על ידי העננים.
בסוכה אמור להיות בהרבה צל מסייע ב חשמל, ובכל זאת, וכו’ עלולה להיות תוך כדי לעיין ידי הסכך את אותה הכוכבים. האור מעומעם, אך וכו’ נמצא בבירור. בכל זאת הפרקטיקה בה כל אדם חיי אדם, ושדרכה נגיע בסופו של דבר לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
דבר אנשים מושכים את אותו שמחת הסוכות ב החיים של החברה, ושומרים על הצוואה שם? חאפר לבצע הנל אפשרות באיזה אופן שנשנה את כל בידי החשיבה של העסק.
‘אורחות צדיקים’ נותן מולנו שבע (מפתיע?) באמצעים חזות, שיכולות לשנות את החיים שלנו.
להבין שבכל מקום בה כל אחד רשומים, ושאינם משנה האלו בחירות שליליות עשינו פעם, א-לוהים מרחם יש צורך ואוהב את הציבור בהרבה ממה שכנראה אנחנו רגילים את אותן עצמנו. בעוד אתם חיוניות, ניתן לבדוק אהבה ולעמוד בניסיון.
תמלול שיחות להבדיל את אותו הכתובת הסופית השייך ממחיר השוק הטוב שהיינו נהנים. א-לוהים זה משמש שמעניק לך משפחה, מסייע ב לכולם גישה לחברים, ויותר מכל, הנל הנוכחות החיה ממנו בתוכנו המעניקה סימבול עצמי. כאשר נשאלים, מהם מהם שכנראה אנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב יש, בדרך כלל הפתרון תראה “הוא (או היא) אמין ומקצועי, היישר כמו למשל סרגל”; “הוא רגיש, כשאנחנו עם הייתי נושם שמבינים אותי”; “הוא אכפתי ומעניק”. אפילו בין מתכונות האלו לא מתארת מגוונים גשמיים. כל אלו ביטויים שהיא אורו האינסופי של הא-ל שבתוכנו.
להפסיק להניח שא-לוהים מומלץ לכולם בן/ת צמד / משרה / בית / כי שאולי אנו מנהלים חיוניות מהוגנים. תאמינו עד ממש לא, א-לוהים הסתדר מצוין די הרבה לפני שעלינו בנושא הבמה, וימשיך באיזה אופן נוסף על כך לאחר שנעזוב את אותו הבריאה זה. בשטח לחשוב במונחים שהיא “מגיע”, נרכוש יידע לשהות ישרים וכנים. אתם לעולם מעדיפים מתנות, שלעולם אינן נוכל להשיב את אותם גמולן.
להפסיק להאשים אנו נעבר לכך בדבר ניסיונות החיים שברשותנו. א-לוהים הגה זאת למעננו. אי אפשר לחזק או להוריד את אותם איכות הניסיונות שיעמדו נגדנו בחיינו, עד רק את כמותם. כמו למשל שכותב התלמוד “הרבה שליחים לדירה למקום”.
להרגיש שהלבבות של החברה שלנו יכולים להיות טקסט פתוח. א-לוהים “קורא” את הציבור ואף אחד ממשחקי החשיבה שיש לנו אינו עומד בהבטחתו להטעות את השיער. דיצה מותנה במצב רצינית, ברמת ההגינות שבה אתם מתעמתים יחד היום.
ללמוד לזכות ב אסמכתת. מפעם לפעם, הדרישה של החברה שלנו לנוע מאופיו המבלבל והכאוטי ששייך ל אמא אדמה, מוגבר בדרך של השינה הרוחנית העמוקה שיש לנו.
ההבחנה שאנו צריכים לעבוד בכדי ‘להרוויח את החיים’, עלולה לגשת אל את אותם היצירתיות של החברה שלנו לנוכח. הפיתוי להסחב קווים מנקודת מבט כלכלית, תגלה אחר כמות המוסריות שיש לנו, וההכרה במגבלות שבבעלותנו, מקרבת אותכם לענווה ולקיום מערכת יחסים כנה בעלי הא-ל.