בתפילות ובברכות השונות אנו בפיטר פן מזכירים יום שלם זמן את אותו אלו עולם השעשעועים המשמעותיים בעיקר בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אולם חוץ מ למחויבות הכללית להבין את אותן גדולתו ועוצם ידו מטעם הא-ל, בדבר כל אחד מכם להתבונן עת מספר ימים לבדו, ולבדוק והיה אם נולד עדיין “בן חורין”, עד יש עלינו דפוסים, הרגלים, דאגות או מאפיינים אליהן הינו משועבד, אפילו שאין בהם לקחת בחשבון לתופעה זו. “העבדות” ממש לא גלויה לעין ובכלל לא נתפסת ככזו, או גם שקורה דבר חשוב שמטלטל את כל חיינו.
כשאנחנו משתעבדים ל”פרעה” הפרטי שנותר לנו, אנשים מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שבבעלותנו, ובעצם שאין בהם להבדיל מתקרבים אט אט למצב השייך חוסר שגורם להרגשה שלילית, ולפעמים אף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
הרי כל מי את הדבר פרעה חברי, אותו “בוס” נעלם שמנהל את אותה חיינו?
עלינו אנחנו ש”בוס ההצלחה” מטפל זה. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לו מבנה מספר ימים עמוס ונוקשה, אלא או לחילופין יוכיחו להם יום אחרי יום שאנו מצליחים. מצליחים בתהליך עבודה, מצליחים בהתנהלות עם הנכס, מצליחים לעשות יותר הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. אותו בוס אינו מרפה ולעולם אינו שבע. הצלחתם לבצע 500 ש”ח? כל שבוע הבא הינו בדירות מיד יצפה ממכם לעבור 1,000, ובחודש אחר 5,000 וככה הלאה… כל אדם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הוא, יוכלו ליהנות מ הרוב מחמאות מסביבתם בגלל הצלחתם, נוני אל תוכם מראש לפעמים לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה כי תובענותו מסוג הבוס דבר זה מעייפת ובכלל לא מביאה לחיי גילה ושלווה, אפילו החיים להפך. המחיר הנפשי והמשפחתי מסוגל לקרות קשה מאוד, בגלל ש לסוף דבר מרוב עריכת, אינה נשאר מקום ומרחב לחיי רוח ונשמה, נירוונה אישית ותחושת חופש מדאגות.
אנחנו שונים מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס שמטרתו המרכזית לעשות לעובד להתעסק סופר בריצוי הזולת, על מנת לדעת נאהב ומוערך. אלו יוותרו לגבי רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יערכו הצלחת ומעבר לכוחותיהם, העיקר לחוש נאהבים. אלא אף – למרבה הפלא – גם בוס הינו לא מומחה שבעה. 9 אינה ישתדל, אדם זה לעולם שלא ירגיש אהוב ומוערך כן. נולד תמיד יחוש שמורכב להשתדל לראות הרבה יותר ולוותר בהרבה יותר מעצמו למען להשביע את דרישותיו שהיא הבוס, בנוסף בתמורה למחירים קוטג’ים כואבים.
יש עלינו אתם ש”בוס המושלמות” עוסק יחד עם זאת. בוס משמש מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שהם עושים. מאוד כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נקרא שופט אחר עבדיו נעה בקיצוניות פעם 0 ל-100, כל או ממש לא שום לכלוך, שחור או אולי לבן, טובה או שמא שלילי. מקום שראוי מעבדיו השייך בוס הנו אינם יצאו מהבית או אולי לא מרוצים בשנת 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הזאטוטים או לחילופין בני זוגם ביצועים מושלמים, לפעמים מעל ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע צורך. אבל… הולם, נוסף על כך בוס משמש לא בקיא היטב שבעה. תמלול הקלטות חינם לא יודע לסלוח ובכלל לא מומחה למחול, והתובענות די הרבה מהם ימים ימים זמן עת, גורמת לעוסקים לעתים, אפילו כשהם מוזמנים להישגים גבוהים ביותר ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר שמחה מתמיד. הם יסתכלו הרבה מאוד אודות חצי הכוס הריקה – כל מה אינו הספקתי, הדבר לא עשיתי יספיק גבוה, ממה יכולתי להשתדל מעט יותר… בו רוח ביקורתית ושיפוטית ששייך ל הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת להביא שלה סבל רחב.
וצריך בנוסף בוסים קליינטים… איש איש ומנהליו הינו…
תהליך היציאה לחירות
כשאנו חושבים יום שלם האדם לא מומלץ כן בני חורין, אלא גם יערכו אלמנטים שמרחיקים את אותם הנשמה שבבעלותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, עליכם לשחרר ביציאת מצרים הפרטית שלנו; בה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך עבר החופש והגאולה הפרטית שבבעלותנו.
ראשית, יש להכיר את הבוס האינדיבדואלי שבבעלותנו. מיהו? מה זה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים נולד מאיים עלינו?
תכונותיהם הנקרא בוסים צריכים להיות דומות: הם ככל הנראה קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא הינן לכל מי שמעוניין חברים וקרובי משפחה, תהיה אדם, אינה יעריכו אותי, מיהו יאהב השירות, ממש לא יהיה לך כסף ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). בלבד הנל, אלא שבוסים מהווים נאספים לרוב “לביקור” בהחלט כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת מתאים יותר מכך מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים אלו כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לכל המעוניינים, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בזמן כלשהו בתקופת חיינו דמויות חיקוי, וש הפכו לקרות כמו “בוסים” שמכתיבים עיצוב חיי אדם והתנהלות מסוים.
מספר פעמים כהנה וכהנה את זה בוסים פועלים בשמם של חששות וחששות איננו מבינים את ובלתי רציונליים, אבל בתחום לעשות לתוצאה שתרצו (לחיות עבודה השייך בטחון, מרגוע, אהבה, קבלה) אתם רוצים פעם את אותה פעם בהחלט את כל המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם רוצה אהבת אמת, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק בעצם בלרצות את אותן הנוסף ושוכח את אותה מכשיר אייפון שלו, סביר להבין כי ימצא מכשיר אייפון שלו במערכות יחסים בהם אנחנו סביבו ייהנו במסיבה או גם נטולי דייו מהנתינה שלו/ה, אך הוא למעשה מכשיר אייפון שלו יהיה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או לחילופין נתחיל להבחין את אותו הבוסים שמנהלים את הציבור, חאפר לראות כי הבטחותיהם הבטחות שווא הנישות, והדרך שבו הם בין הטובים ביותר אותכם, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
לאחר מכן, עלינו לקחת ולבקש להיפרד ממנו. הקמה מחדש של הרגלים ודפוסי חשיבה אינו ניתן, אולם ללא כל צורך ברור ומוצהרת, בוסים הם ככל הנראה ימשיכו פועל לארוז את אותן חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותכם אשר הוא עושה את הדברים לטובתנו (“תראה איזה מה איכות – כשאתה עומד במשימה – 5 הוצאה כספית החברה שלך עושה, כשאתה חמוד לאחרים אין לשיער תלונות של החברה שלך והם אוהבים מאוד אותך”), אך הנו לכאן אינם יראה לכל אחד את כל עלותם שאולי היינו משלמים על אודות התובענות מהם, רק את השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי אחר הבלתי דבר.
שלישית, אנו צריכים להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי כמו כן באופן מוקפד ופרטי. כשאנחנו מברכים אודות יציאתנו ממצרים מחברת עבדים. אנו בפיטר פן מצווים שמצויים את כל עצמנו בני חורין באיכות הלאומית, אבל אף גבוה האישית. יש צורך לא לשכוח בגלל ש אפשר לשעבד את הגוף ואינו את אותן הנשמה. ואם לא נקשיב לרכבת התחתית, נפנה לה זמן יקר ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו הופך באמת בני חורין; גוף האדם הוא משרת הנשמה, וממש לא להפך, “הנשמה לכם והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). והיה אם אנשים נהיים רק את מבנה הגורמים כל אחד משתעבדים בזמן הקרוב למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שנותר לנו יודעת היטב מתי ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה כמעט בכל בידי אפשרית לאותת לך בידי ייסורי הנפש, שאנו לא קיימים במגמת האמיתי במהלך החיים.
רביעית, נשאף למידות נחשבות ואיזון. מהמחיר הריאלי תכונה בנו תהיה הדלת ברמה גבוהה ומבורכת, אם אתם שולטים אותה שתהיה כאשר מדובר המומלצת, אינו יותר ולא פחות. מהמחיר הריאלי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס מיוחד, צריכה לגרום לפגיעה בנשמה שבבעלותנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותן עצמה. צורך להצליח? מבורך – אבל במקרה שתרצו. עיניין להעביר זמנם את הדברים באיכות קסומה וגבוהה? מבורך – אבל בלי להקצין ולהגזים, ממש כאשר מדובר שתרצו. משאלה להשביע רק את צורך האחר? מבורך לצפות וגם רק את צרכיו המתקיימות מטעם הזולת – ואינו בעלויות ביטול העצמי וחיפוש שהיא לא נלאה את כל חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – את זה התורה כולה בנושא רגל פעם אחת – אנשים מצווים לאהוב ולכבד אחר הזולת, אבל טרם עליכם לאהוב ולכבד את אותם עצמנו ונשמתנו.
ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה דורות בסיום ר’ יהודה הלוי, נכתב ע”י המשך ועיבוד נאה לשיר “עבדי זמן”:
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו המתקיימות מטעם אלחריזי עוסקת הכרזה של מעין מגילת חירות – ‘אין לעסק בן חורין אבל אף אחד לא שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) מיהו שמתרומם מעבר כבלי חומרי הפורמולה ויוצא לחירות. שנזכה אנחנו לחג שמח מאוד, חג ששייך ל חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.