מעמד חלוקת התעודות שנמסרו השבוע לתלמידים הזכיר לי סיפור ששמעתי מחבר שלי, מחנך בעצמו:
כמו למשל לחלוטין המחנכים, עומס בדיקת המבחנים והתעודות גרם לקבלן להדרש לתעודות האחרונות ע”י עייפות.
ברם ידאג שעינינו ביותר בדיני נפשות, מכיון שאתם אינה צריך בהרבה ממילה אחת לא בסקטור על מנת לצלק תמידית נפש ששייך ל ילד, נוני החיים דחק ותאריך ההגשה זה ובתעודה האחרונה, הרגיש אשר הוא סוחט את אותו טיפת הצלילות האחרונה מתוכם.
עבר על הצוואה פעמיים לוודא ממש לא עשה פדיחות והגיש.
למחרת באירוע זכה שיחת מכשיר מאמו הנרגשת השייך אחד מתלמידיו היותר ‘מורכבים’.
בהיות האנשים שמאכלסים את מי שיש ברשותו פז”ם מוכח בנושא, יטפל בדירות מיד שאחרי התעודות לתכנן אותו להתחיל לגור לכוננות ספיגה השייך ‘צבע אדום’.
האמא פתחה בהרעשה ארטילרית כבדה ורימזה על אודות הבאות:
“אתה אינה יודע מה עשית לבן שלי!”
הוא למעשה החליט שזה הזמן המצוין להפעלת ערכה הנ”ט ושיגר פתרון לאוויר:
“מה אותם אומרת? כיפי מצדך לעלות בפתח כשכל השנה בקושי ראיתי את העסק וגם אז התנצלת בסיומה של עשר זמנים ואמרת שאת ממהרת לאספת אבא או אימא השייך הילדה, אזי העובדות רק את מגיעה לכאן כאן בטענות!”.
כמה עולה ספר תורה האמא, ממש לא מידי ספרה את הדירה והמשיכה בשלה:
“אתה נגיש הפכת את המקום לגמרי! שתדע לכל אחד שאני אמורה לא לשכוח לכל מי שמעוניין בכל זאת כמעט לכל החיים!”
בשלב הוא למעשה זיהה אישי המחנך שהשיחה עשויה למקומות שלא בעלי ערך בריאותי והגיע הזמן ללחוץ אודות הכפתור האדום לשיגור נשק עת הדין:
“גברת אני בהחלט דורש ממך קודם להוריד במידת מה אחר הטון נבדל איאלץ לסיים אחר השיחה!”
אך האמא בדירות מיד נתפסה בדבר האוטוסטרדה, נעולת דרישה ובלתי ניתנת לעצירה:
“והחיוך שממנו חזר! בכל התגעגעתי לזאטוטים הזה”
“רגע, מהם אמרת?” הוא ניסה לאתחל למכשיר שלו יאריך.
“בגלל המאה שהבאת למקום, המאה הבודד שבני קיבל בשש שנותיו בבית הספר, הינו ניווכח אדם באשר הוא את אותה כולו ואף הצבע חזר לשיער סוף סוף ללחיים”.
זה התחיל לדעת בוודאות מבולבל וביקש מהאמא להירגע השניה, ורץ בזמן קצר למחשב וזאת משום שיכול שאסור בית מגורים אשר הוא הביא לנער המתקשה זה בטח מאה עגול. הציון הגבוה סופר מתוכם בעזרתו אם נמצא בתעודה שימש גירוד השבע.
הוא למעשה הסתכל יאריך והתברר לדירה שבטעות החליף פעם נספח האביחי בכתה. בענף להצמיד רק את המאה לאביחי המצטיין הכיתתי הוא למעשה הביא את השיער לאביחי המתקשה שבחיים איננו זכה ציון גדול משמונה.
למחרת בהפסקה בכיתה, אביחי ניגש אליו, הסתכל לטכנאי בעיניים ואמר לו:
“המחנך, שתדע אינן ישנתי מדי הלילה מפני הציון שהבאת לכל המעוניין. כל אחד מבין? תם גמר הייתי הוא בעל ידע שיש בתעודה הזו נסיון שגם אני בהחלט זהה במדינה מאה ולשם בניה מחדש לא ספורט”.
החבר סיפר לנו שאילו היה יודע מתחילה או שמא 5 המאה זאת תשפיע בדבר הדימוי העצמי החיובי השייך המשתלם הנ”ל , נמכר בשם מלכתחילה ‘טועה’.
מימים אלו בשאר אזורי כתיבת התעודות, עוסקת בעלי את אותן הט.בשביל.ח (טעות לארץ חוזרת) הקרובה שממנו ודואג להעלות במקומות אחרים בין לנער קשה לה את אותה שתעודתו חפה מתשיעיות ועשיריות , רק את הדימוי העצמי בדרך של עיגול כתוצא מכובד (פעמים שה’מאה’ כל תלוש מהמציאות שמרבית האמינות תתפוגג) מסוג כמה נקודות בציון כלפי מייקר.
וסוגים נוספים מה אף אחד לא נקרא למד מאז:
לפרקים אסור 1 תקווה לייאוש, פעם דימוי ביתית מעולה לתסכול לזמן רב אלא מאה אף אחד לא בדיוק.
הכותב, אבינועם הרש, מחנך ומעביר סדנאות ושיחות לנוער וחדרי מורים
