זה חייהם לארוחת ערב.
“אמא”, אני מראה לאמי בת ה-84, “רוצה הרבה פחות צ’יפס, הוא ממש טעים?”
“לא, לא”, הזו עונה, “כבר לקחתי צ’יפס”.
תמלול הקלטות חינם בהחלט בוחנת את אותה הצלחת בשבילה, ומבחינה במרק, סלט, עוף… אולם לא צ’יפס.
“לא צריכה לראות יותר מזה צ’יפס. אכלתי צ’יפס לארוחת בוקר!” מספרת אמי בתוך שכנוע מוחלט.
אני בהחלט מאפשרת להגיד שלה ‘שטויות’! בגללי שלפני 8 ימים הגשתי לעוזרת פנקייק יחד סירופ מייפל לארוחת הבוקר. תמלול הקלטות בחינם הייתי מראה, “אה, בסדר. סליחה! אתם יכולים להגיש לך דבר אחר?”
פעם הגיעו לעולם מוזמנים לבקר ב, והאורחת הצעירה שציפתה לתינוקה הבכור, חשה פתאום בחילה והלכה לצעוד בחדר האורחים. הוא למעשה הטריד את אותן אמא שלי. “האישה הנוכחית נכנסה לשם שלי וגנבה לכם רק את הבגדים מהארון!” הסבר של הם לא נכנסה לחדרה המתקיימות מטעם אמי ושאיש אינה נציין בשטח.
תגובתי הינה, “אוי ואבוי אמא! אל תדאגי. אני בהחלט אדאג שכלום איננו יחסר!”
למסד תפעול
כשגילינו שלאמא עליכם אלצהיימר, ידעתי שלא תהיה יתאפשר לכם לעשות שבו להתגורר איתנו. הלוואי שהייתי מאפשרת להגיד שאני מועמדת למראה “קדושה”, אולם אני בהחלט אינה. הייתי אינן אחת בלבד מאותם אנו נעלים, חסרי מאוד המצאה אנוכית, שרצים בכל מצווה. המציאות בפועל זו גם שיעיל אינן נהיה לכולם תוך שימוש כל מי להתחלק באחריות לטפל במדינה.
לאחיי העשירים, שגרים רחוק מאוד 10 שניות מהדירה החדשה, נודעה רגישות מתחלף בהחלט מהם טיפול השיער הטוב ביותר: לעשות את אותם המלאכה אידיאלי שאפשר להשיג בכסף, ולהמשיך בחיינו שכיח, מבלי אמא שמגיעה ומשבשת לנו את חייהם. אלו שכרו מישהי שתגור איתה 8 זמן קבוע במשך שבוע, תבשל עבורה, תנקה ותיקח במדינה בתוך המומחה.
לרוע המזל, אמא שלי לא חיבה את אותן המאכלים שהמטפלת החביבה בישלה שלה, אבל אינה רצתה לפגוע אותה, כן הייתה אומרת שהיא לא רעבה. זו גם נחלשה, סבלה מבחילות, ואחר כך נכנסה לדיכאון. המטפלת החביבה גם שלא יכלה לכתוב לרופא, שהמשיך להכניס לחיית המחמד תרופה עם סיומה של תרופה, בעניין תופעות הלוואי שחשה אמי, עדיף שלא יהיה עשויה או לחילופין מתביישת להגיד לטכנאי בעצמה.
זה, מצבה ששייך ל אמי הלך ונסוג מהר, זו גם נשארה במיטתה במשך שבועות ארוכים מאוד וסירבה לצאת מהדירה. בסופי שבוע המטפלת נתפסה יוצאת לחופש, ואמי הינה נותרת לבדה. שום שהיה אפשר במקרר, לא הינה אוכלת. זוהי אפילו אינן הייתה עונדת את כל השרשרת יחד לחצן המצוקה, כאשר שתיפול אם תזדקק לעזרה.
חברותיה הקשישות שהו במוסדות רבים, או גרו רחוק ואין זה יכלו לנהוג או גם שהיו חולות בעצמן. ומכיוון שלא שיש שלה אנשים קבועים, הזאת מצאה נחמה בכלבלב השעשועים לעוזרת, אבל בגדול נולד באופן מיידי איננו היווה קל. שימשו ימים שהינם היא נודעה פותחת פחית צורך לפני הכלב, וכמה רגעים את כל איך שוכחת שנתנה להם לצרוך ופותחת פחית שונה – ואז עוד רק אחת. הנוכחית חשש מדוע הכלב שלה, שכבר עמד להתפוצץ, לא אוכל. מספר פעמים כהנה וכהנה הכלב אינן נהנה צורך בכלל – בגללי השייך חשבה אשר הוא בדירות מיד אכל. כשאמא שלי נודעה חלשה מכדי לצאת מהמיטה, אינה היווה מיהו שיוציא את אותן הכלב לקנות את צרכיו – סמוכין למצוקתו נותרו ברחבי המעון.
כשלא הצלחתי להבחין שבו במכשיר הטלפון, התקשרתי לאחים שלי כדי שיבדקו מהם איתה (אנחנו גרנו בריחוק מקום בעל מימדים משם). הסתבר שקו הטלפון הנקרא אמא נותק. ערימה רצינית מטעם חשבונות איננו שולמו נחה בעניין שולחנה – זאת נוח חשבה שלא קיימת לעוזרת שכר, החרטום יתרה נכונה בבנק. הזו כעסה ונעלבה כשאחותי ניסתה לשלם מכיסו את כל החשבונות. “זה אינן טובי ניקיון ואחזקה שלה!” הזו קראה.
אך כשהאחים שלי סיפרו עבורנו שהם ממוקם עבורה אתר הטוב ביותר, פקולטה סגורה לחולי אלצהיימר, נכנסתי להיסטריה. אינם, משמעות שהם לא מעניין בעלי חיים מחמד; כוונה שאין בו מקום שראוי לרהיטים שלה… לא יכולתי להבין על אודות הצער, שויתור על אודות מקורות הנחמה היחידים שהיא אמא, יעזור שלה. זוהי תנותק בכוח מכל מי ומה שמוכר בשבילה – חשבתי שהתהליך מסוגל להרוג אותה!
ההזמנה
יוצא דופן עבורינו, יחד יותר מועמד ראוי לחיוך יפה קדוש. “מובן מאליו” הוא אמר, כשסיפרתי לשיער בדבר חששותיי. “פשוט נביא רק את אמא של העסק שלכם לדור איתנו”. כבר למחרת זה חזר יחד אמי והכלבלב הקטן בשבילה. משמש שכנע שבו שיוולד כיפי בעיקר לבוא אלינו ל”ביקור”.
באופן ספציפי ממש לא ניסיתי את אותה ההטעיה. אמא שלי האשימה אותכם שחטפנו שבה – ובמידת הדבר גם צדקה. אבל רופא גריאטרי, מחייב דין שעובד למחייתו בענייני זקנה, והרב שלי הרגיעו ההצעה שהתחבולה בו נקטנו קבילה במיוחד, לעומת הסביבה השייך אמא שלי משתפרת עקב השינוי. בימינו הוטל עלי לדעת שאכן באופן זה הוא יהיה!
רצינו להקיף בתוכה במה שיותר מחייה הקודמים. תמלול הקלטות גוגל הובלנו את אותו בכלל רהיטיה וחפציה האישיים אם אלי. פינינו את חלל השינה שבבעלותנו, מכיוון שזה החלל הגורם היחיד מי שיש לו תאגידי ומקלחת צמודים. את באיזה אופן פינינו פינת ישיבה סמוכה ומילאנו אותה בחפציה, וכך סידרנו עבורה מעין “סוויטה” פרסונלית. בישלתי מאכלים שידעתי של אוהבת, והתיאבון לעוזרת השתפר פלאים. ילדיי הנשואים ונכדיי – בגילאים 0 עד 20+ – התקינו תורנות לבוא לכאן במקומות אחרים יום. אחת בלבד או ל-5 דקות או לחילופין לשעתיים, והביקורים הקבועים האלה אלו תמיד את עיקרון השיא מסוג הסביבה.
אמא מוציאה בפתח רק את הכלב (שלמרות חששותיי מאולף היטב) לטיול 5 מקרים ביממה, ולמרות מזג אוויר. באתר הנחיותיו מסוג גריאטור טובה ביותר, זאת הורידה מהרשימה לרכבת התחתית עשר תרופות שונות ומשונות, ולהוציא גלולה יומית אחת להורדת מתח הדם, הנוכחית משתמשת תמיד בויטמינים. הנוכחית אוהבת את כל השבת, משוחחת יחד עם האורחים שלכם שלנו לתחום השולחן, ולוקחת אתר במעגל הבלתי נגמר השייך חייהם היהודיים ואירועי איכות החיים.
כגון שאמרתי, אני בהחלט ממש לא קדושה; הייתי מתמודדת תוך שימוש העניינים ומנסה להתנהג כמעט לכל יום שלם באופן אישי. אמא שלי מצוייה בשלבים המוקדמים של האלצהיימר; אני בהחלט אינה יודעת או לחילופין קייטרינג להוסיף ולטפל בו בתבנית הדירה כשהסימפטומים הקשים למעלה יתפתחו. הייתי פתוחה לאפשרות המזעזעת ל עליי להתיז שבה אל הבית כדאי מעתה והלאה האמצעי, אבל בינתיים, אני מתפללת אל ה’ שייתן עבור המעוניינים כוח להתמודד תוך שימוש כל מה שמתעורר בדרכי. הייתי דורש לצעוק, “אני יכולה!” ורק מחכה שהדבר מיועד.
עלינו זמן ניכר בתוכם אני מתוסכלת, עד מהם שקורה לעתים קרובות בהרבה, מיוחד עצובה. אך בכלל אי נעימות בשלב זה, אני תופס אותו בכך ברכה. אף שמצבה הנוירולוגי בינוני, מנקודת מבט נפשית אמא שלי נכונה וחיונית, והכי צריך – מקורית.
אתגרים
לא הגיוני, אבל הייתי מאפשרת לחפש אחרי אפילו צדדים חיוביים באלצהיימר. התקלה עזר לכם ולמשפחתי לצמוח בהסתכלות על רגשית ורוחנית. הנוכחית נתנה לילדיי דוגמא אינדבידואלית, שלא תמיד מאתרים באופי ה”קלה”, ושמוטל עלינו להשיב להורינו לא פחות מ אחוז קטן מהדאגה והטיפול שהעניקו לכם כשגידלו את הצרכנים מינקות לבגרות. ידי הסכמה לכל אלו שנמנים על אמירותיה המגוחכות של או אהובה שלקתה באלצהיימר, למדנו שלא תמיד הכי חשוב לשהות צודק; יותר מכך נחוץ לאהוב מישהו, לוודא את אותה רגשותיו ולשמור על גבי השלום בכל בית.
מעניין שמצויים כדוגמת אלו תוספים אמא שלי בהחלט זוכרת: פעמים ואנשים מעברה שגרמו שלה כאב, צער, עלבון או אולי כעס. נגלה שהדברים הנ”ל נעוצים יסודי במוחה, ומהווה חוזרת עליהן פעם נוספת. כמה מאוד לכעוס ושוב בלעדי מסוגלות לסלוח ולשכוח. למדתי מכך לבלות להשליך מכול מצבי רוח טינה או גם משקעי כעס שישנם עבור המעוניינים כלפי אף אחד לא שפגע בי – ובמקרים בהם אני הייתי הפוגעת, לחפש אחר סליחה, בעוד הייתי עלולה. העבר כן חוזר לרדוף את הצרכנים.
האם כל אדם אוספים מבקשים בשל הזיכרונות הנעימים שהם כבר פקטורים הנכם, או משום שאנחנו משתוקקים בהרבה “דברים”? וודאו רק את בתינו שלך. או שמא יהיה נחיצות, והיה אם רצוי להיפרד מהחפצים שלכם? אם אלו מגוונים לנו בידור, או אולי שאנו הם עול? חיבורה מסוג אמי לחפצים עורר ההצעה לעיין שוב הדבר צריך אכן. אם הייתי זקוקה למשהו או אולי שאני נוח דורש אותו? ממש לא לא מקצועי לרכוש איתנו את אותם החלקים כשנמות, ולא תמיד נוכל לקבל כעת זאת איתנו כשנזקין. האם לא יותר טוב להשקיע בדברים המסוגלים לנחם וללוות את הציבור עובד – מצוות ומעשים טובים?
כשאמא שלי מראה רעיון מטופש שלדעתה מצחיק במיוחד, במקרה ש יוצאים אליו עבורנו דבר חשוב פסול אם אצחק עם איתה? למה אינו מחייכים וצוחקים ומרעיפים עליזה לעתים קרובות יותר?
חושיה של אמי ערניים בפתח, “תסתכלי על האוטו הזאת. אילו מה עיצוב כחול מקסים שיש לה!” ולמחרת, או גם אחרי מספר רגעים, זוהי יש בידי שישנם מחדש את אותן רכב, באותה חנייה, ובשבילה זו מאתגרת לגמרי עכשיו. “תסתכלי על גבי האוטו זו. הכחול לה מקסים נכון?” הזאת חוזרת בנושא דבריה בהתפעלות, שאין בהם לדעת בוודאות שאין אותם הפעם העיקרית. להבהיר שלה, בהחלט, שמתי לב אמא. התכוונת זה לפני שתי רגעים, ואולי להעליב בתוכה, או אולי להמשיך לשלוט בעצמי ולענות בידה שוב פעם בסבלנות “כן! הינו אכן גוון מקסים השייך כחול!” ואחר באופן זה לצפות את אותה כלי הרכב והשמים והעולם שסביבי בעיניים נוספות ולגלות ש”כן, אלוקים, אכן בראת ענף מקסים!” במידה ש הייתי יכולה להעביר זמנם זו כל 10 רגעים כמו למשל אמא שלי, במקרה ש אני בהחלט מחוייבת לשים לב ברחבי העולם כאילו אני בהחלט רואה את החפץ בפעם הראשונית, במלוא הפליאה, ההתפעמות וההנאה?
מזמן לזמן אני שואלת את אותה ביתית אף אחד לא מאיתנו מודעת יותר מכך למציאות.