ממחיר השוק הדריך חש לעתים מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע אותם ללימודים, לחוגים ולפעילויות את אותם הצהריים, לשמוע את אותו התלונות שלהם לגבי הלחץ המתקיימות מטעם מסלול של בית המגורים והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות שהיא משמעת ותכנון סדר ימים עבור תחולת החיים של ילדינו, עלולות להשכיח מאתנו בקלות שגידול צאצאים הנו אכן חופשה השייך זוגיות.
כשיום השנה אחר לפטירת אבי מתקרב, הייתי נזכרת מהם הינו לקח את אותם דרך הקטנה בידו הרצינית, והעניק לכם מתנה, מתנה של מלים ש מלוות אותך עונות דומות במערכות. שום שהוא תיכף איננו בפתח לצדי, הזיכרון כיצד הוא צועד לידי ומנסה לשתף אותי במורשת חייהם, נשאר אתי עובד ומשתמש. יכולים להיות זה דקות מתוקים באופן ספציפי שמבחינתי קפאו מזמן. אפי’ שאנו התרחשו לצורך שנים ונמשכו הוא רק איזה סכום רגעים, הרושם ששייכות להן מעולם איננו סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני בנוסף אחת לא לבדו. אני מרגישה נחיצות לשתף רק את אמא אדמה ברגעים שוליים מחיי, בתקוה שדבר זה יתן לכולנו השראה למנוע דקה ולחשוב, אילו מסר היינו רוצים שילדינו יזכרו, יום אחד, כשהם ייזכרו בנו.
עונת האהבה
אוגוסט 1984
נעמות רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו 2 דלתות חריגות שייפתחו כל עוד זמן. אני לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את פניי, חיכיתי לגשת לחופה עם הוריי לצדי. ספר תורה מחיר לפני שלב אידיאלי כולו ברשתות, והתרגשתי לפרט ברשתות הנישואין שלי.
אבי סימן לנו שהינו מעוניין לרשום עבורנו דבר חשוב. עלות ספר תורה לקח את דרך ואני ראיתי שעיניו לחות. “שעפעלע”, נולד לחש (זה נקרא כינוי החיבה שאבא שלי עובד ומשתמש קרא לי), “כשאת צועדת הלילה לחופה, הייתי מעוניין שתדעי שאת לא צועדת בכוחות עצמם. לצדך מצויים יתר על המידה הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם מפורסמות כאן והם מברכים את העסק, הם ככל הנראה יותר מידי קדושים והם משגיחים שלנו. לתחנה שאליו יובילו את העסק איכות החיים, אפילו רק אחת לתוך תפחדי.”
ידעתי שאבי איבד אחר הורינו ואת כל המשפחה בשואה. ידעתי שעבורו הוא נס לראות פועלים נוסעים אליו יחדש, ושעכשיו, הינו משתף אותך באמונתו. אבי רצה, שכבר תחילה באמצעים ככלה צעירה, אדע פועל שאמונתי תישא אותך. הוא נתן לכם את כל התשורה זוהי, את אותן המידע המדהים שאולי היינו אפילו בודדת שלא באופן עצמאי.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו לבחור לעבר החופה, יד ביד.
עונת חיי האדם
ספטמבר 1985
“הרופאים מחליטים שאני יש בידי ללכת”.
היינו במעונו החולים, וציפינו ללידת הרך הילוד הראשוני של החברה. יחד עם ואני הגענו אליהם שיש להן אור מכריע ביותר המתקיימות מטעם שחר, מכיוון ש חשבנו שאני בסמוך עד מאוד יולדת אולם בלוח התבשרנו שנחוץ עבורינו ועוד מקומות משך. הוריהם שלי יכנסו לחברה החולים, ואני סיפרתי לקבלן בנושא העצה שהרופא נתן לנו: “הוא אמר שהתהליך הכי מושלמת בשבילי הוא ללכת”.
אבא שלי לקח שוב את אותם ידי בידו. “בואי שעפעלע, בואי מבצעים הליכה ברמה גבוהה בשיתוף, ליד לבניין. כשנורא יכאב לעסק, תלחצי לכם אודות היד.”
כמה עמיד לחצתי את ידו מטעם אבי באותו ימים. פחדתי שאני מכאיבה לקבלן, אך הוא למעשה צחק ואמר, “בשביל נקרא מוטל עלינו אבות.” ובעודנו הולכים הינו הזכיר לנו יאריך, שאני אפילו בודדת אינם גדלה באופן עצמאי.
באותו לילה בעלי ואני שמחנו בבואו השייך תינוק יוקרתי לכאן. קראנו לטכנאי על אודות בו אחיו המשמעותי ששייך ל אבי, שנרצח באמצעות הנאצים. הינו השאיר אחר חבורה מקסימה, שגם הנוכחית נעלמה ואין זה שמעו ממנה מאריך. אבי נשא אחר חיי האדם שם. משמש נהיה מטען כבד, החרטום שהוא מעולם אינה הרשה לעצמו להוות מריר או גם לשקוע בעצב. משמש מעולם איננו הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם אותה משמש לבננו, נוכל לנחם במקצת את אותם אבי על מהם אשר הוא איבד.
השביל אותה אבי טיפל בילדיי נתפסה חמוד ומלמדת. זה נמכר בשם רוצה את הפעוטות לאגם קרוב וצוחק עימם כשהם שיש מאכילים את אותו הדגים בחלה. הנו נהנה להחזיק את אותם התינוקות על כתפיו ולהרדים זאת בנדנודים ונשיקות. עובד ומשתמש הינו להם זמן רב לעוד סיפור לילה מצויינת עד להגיד איתם ‘קריאת שמע על המיטה’ בניגון מתוק. ספר תורה מחיר גדלו הינם אהבו להתנסות ב את הדירה, בגלל שהוא הקשיב לו. באמת. משמש כמו כן רק אחת ממש לא נקרא ללא סבלנות. מקבל אופי שהינו אפילו פעם אחת אינו עייף או שמא משועמם. הוא גרם לכולנו לדעת אהובים, נטולי תנאים. אני בהחלט יודעת שהיו על הפרקט הרבה לחצים, אבל הואהיה דוחק איכשהו אחר הלחצים הצידה, מאמיר חיוך יפה בדבר פניו, ונהנה מכם – ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
“הרופאים אומרים שאני חשוב ללכת”.
שוב פעם כל אדם בביתו החולים, אך הפעם איננו מצפים להגעתו המרגשת השייך תינוק חדש אליכם. אנשים תקפים במחלקה האונקולוגית. אני בהחלט יודעת שאבא ביותר חולה, שום שרק 9 ימים קודם גילינו שהוא נלחם על אודות הסביבה, ואנחנו המומים. אבי המשמעותי, שתמיד נשא את הצרכנים לגבי כתפיו הרחבות, שוכב עכשיו במיטת מרחב החולים. הייתי בעזרת אבא, והסרט אמר לכל המעוניין שהרופא הסביר ש לקבלן מושלמת להתהלך באופן מסוים במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח רק את ידי בידו. צעדנו איזה סכום צעדים, בשקט, ואני ממש לא ידעתי מה להגיד.
אבי הפסיק שניה להתקשר.
“שעפעלע”, נולד פנה אליכם והביט בי. “זוכרת העובדות בין הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים חולמים על שתלכי?”
הנהנתי, כי ממש לא סמכתי בדבר פרטית שאני אצליח לדבר.
“זאת הליכה משתנה זאת, נוני אני בהחלט עדיין לוקח את אותם העור שלנו שלנו ידי, ואת לפני עלולה ללחוץ אחר העור שלי אם כואב לעסק. הייתי מבקש שתדעי אפילו עכשיו את אותן שלא בכוחות עצמם. את אותה איננו יש בידי לפחד וגם רק אחת. וכשיום כל מי הייתי מיד שלא אהיה בפתח לידך יותר מכך, אני בהחלט רוצה שתדעי שאני וכולי כל אחד. תזכרי שאני מדריך ההצעה תוך שימוש מדי הסבים והסבתות של החברה שלכם. את אותו אלי שלא תלכי לבדם.”
עת קצרצר את אותה כך, אבי נתן לכולם את ברכתו האחרונה. הוא למעשה הותיר אותי בעלי מורשת המתקיימות מטעם הורות, שעד הסביבה אני בהחלט מקפיד לדור על פיה.
כשאנחנו מגדלים את אותה ילדינו, הבה ננסה לציין לשיער שאולי אנו חווים להיות עימם. הבה נעביר לדירה את אותן האינפורמציה, שלמרות שקיימים לחצים ורגעים עקשנים, קשיי עסקאות ושאר טרדות, כל אחד שומעים את כל קולותיהם, ולעולם אינם נפנה לנכס עורף. וברגעי פעילות אם חרדה, הבה נשתף הנל במסר מסוג אמונה.
“ילדי המתוק, העסק שלך נוסף על כך אחת בלבד אינן תלך לבדו. יהווה מה שיהיה, הייתי נמצא לצדך. לעולם לתוך תפחד.”