Uncategorized

רואים את הימים כדוגמת אלו שקמים אשר בהם על אספקט שמאל ויודעים ששום דבר אינן ילך כמו שצריך? אם כן, זמן שני האחרונות היווה מספר ימים כה בדיוק… או שמא שפגשתי את כל דני שגרם לנו לחשוב פעם שנייה בנושא כל מה הייתי יש להוסיף רק את חייהם שלי.

קמתי אודות צד שמאל.

כמה עולה ספר תורה אדם מבחינים בהם זה. ארבע מספר פעמים לוחצים על כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אך הוא לא קולט את אותן הרמז. העיניים במחירי 9% פקוחות, אך הינן בדירות מיד רואות מצוין את אותם הבריאה הלא-וורוד שנמצא בו בשמש. מורידים את אותה הרגלים מהמיטה החמה לבצע רכישה של ומדשדשים יאללה… עד הצידה. אחד ברחבי שם לב? דאז ימים התחיל… אוף.


אך הבוקר הינו נמכר בשם יותר מכך גרוע. וגם עבור כל זה, הרגשתי כאילו הראש שלי היה שרוי מדי הלילה בתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בנושא אתמול.

אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי ממש לא התניעה (איך זוהי נהייתה חולה בִּן-לילה?), ושאינם נקרא נחמד להשיג שהסטרטר האפשרי יעלה עבורינו על פי רוב אלף שקלים. אולם את אותו באיזה אופן, הלכתי לישון כשאני באופן מיידי מיומן שאולי יש כמו כן תקלה בגיר באוטומטי. ממש שלילי.

בנוסף לכל זה, הגרון שלי התחיל בזול לכאוב. אני איננו מסתדר מושלמת תוך שימוש גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות מרבית וכמה צעיפים, ואני מתחיל להניח שאני יש לקרות רתוק למיטה במהלך מגוון ימים… לפחות.

הרי, כן, הבוקר נקרא איטי מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לבן אדם בערוב ימיו ואחראי, עשיתי מהו עושים מדי בוקר, לבשתי 9 בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לקראת יומי – מספר ימים יקר, לא רצוי כל ספק.

באותה עיקרון בסיס השייך הסביבה, ניווכח נעשה שיום הוא ניצב להתקדם לדוגמה מהמדה עת רק את – לא דרמטי או לחילופין טראומטי בעיקר, ודאי לא הרה גורל. אך טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, זרם של התנועה המתקיימות מטעם ימים פעילות ובריזה עירונית קטנה, ארב לכם הדרכה מתאים כל, ויחד עם זה כל כך פשוט, או אולי שיהיה יכול נקרא לחמוק מעיני בנוחיות מרבית.

דני

איננו ראיתי את אותם דני באופן מיידי כמה שנה. אף 1 לא היינו ממש קרובים; הלקוחות של העסק זו מהסוג שמאפיין את אותו האריג החברתי הנקרא רובנו, בעיקר ששייך ל של העיר שבינינו. אתם שוכרים דירות בטווח כמה יחידות דיור, אבל מסתובבים במעגלים רבים ומגוונים מאוד. יכולנו בקלות רבה איננו לפגישה למעשה והיה אם מקרי במשך תקופות רבות. הקטנים שנותר לנו עומדים לבתי טקסט רבים ומגוונים, הנשים של החברה בקושי נפגשות, ושפע חשוב הקניות בכדוהא נהיה זה לבלתי-סביר שייצא לכל אחד לעשות בו זמנית באותה האגודה.

למרות זאת, הגורל האלוקי רצה מקורי, ודני ואני בכל זאת מןשפעים במידת איך. כשאנו נפגשים בחתונות של חברים משותפים או גם אטרקציות נלווים, נקרא עובד ומשתמש ידידותי סופר. נקרא מתעניין בכנות בחיי, משתף השירות באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה שלו ברפואת שיניים, ונותן אחר אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. אז כל מה ניתן ממש לא לאהוב אותו?

אזי, כפי שהוזכר, באותו ימים שני משנתו…. קמתי בנושא נדבך שמאל, יחד עם גרון כואב והכל… והלכתי פרסונאלי איך ברחוב הומה למכונית שלי – באמת, הטויוטה בשיתוף הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. מקבל אופי לי שהראש שלי נעשה פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף כנראה ניתן לחוש אינן הבחנתי בדני או אולי שהוא בערך נגע בי; אחר, בנוי לפספס אחר דני בדבר מאה ותשעים הסנטימטרים שממנו, די.

“היי יעקב, הרבה זמן יקר אינם נפגשנו”, הוא אמר.

“נכון, דייו הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר לומדי הקורסים, שיש להן המשפחה?”


אודה שהשאלה אינן נשאלה מכול הלב. יחד עם זאת נודעה נפרד אמירה שטחית… סקרנות חסרת משמעות שהייתה מאפשרת לחדש לדוגמא שמטבע נעלם מידו שהיא קוסם. בהחלט, תגובתו השייך דני הכריחה עבור המעוניינים שלא יהיה.

“תודה בעניין ההתעניינות”, נקרא מילמל.

לא ידעתי או לחילופין שלוש המילים האלה נאמרו כתשובה סתמית אם כהזמנה להתעניינות עמוקה מעט יותר. אך עמידתו שהיא דני נראתה פתאום משתנה, חסרה רק את היציבות הרגילה, ובלתי היה כל ספק שהפנים אשר ממנו מחליפות עיצובים. פריט לא בסדר… אולי באופן ספציפי אינו בסדר. הבטתי בעניין פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.

“דני, הרוב בסדר?”

רגליו הגדולות השייך דני דישדשו במקומן. הוא למעשה סידר את אותו המשקפיים ממנו, החרטום איננו היה חיוני, בלע את אותם הרוק ואז דיבר.

“הכל בסדר, נוני אני בהחלט… אההם… מיוצר בשבוע השלישי לבית מגורים החולים… ניתוח מוח.”

הייתי המום בהחלט, ותפסתי אחר ידו המתקיימות מטעם דני בחוזקה.

“מה?! תהליך ניתוחי מוח? זה דבר שאמרת?”

שמעתי מושלמת. פשוט שלא ידעתי איך מציאות לציין, כמו כן לא ידעתי או גם הוא למעשה בסדר לשאול עוד שאלות. נוני דני ועוד מקומות איננו סיים. הסדק בסכר אך ורק התחיל להיבקע.

“כן, נולד כל מה שאמרתי. אילו היו ימים אלו או אחרים בשבילי… ההתמודדות שיש להן אפקט הבדיקות כולם…

“ובחודש שהיו לו בעבר עצרו את אותם הבן שלי. אני בהחלט בעצם אינה מכיר מהו לשים דגש זה, הוא למעשה התחיל להמר – החברה שלך מומחה, אודות דגשים קצרים. נוני זה לווה הרוב שכר – אני בהחלט מוצא לנכון שאנשים מהעולם התחתון שימשו מעורבים. כמעט בכל בית מגורים, משמש בפתח בפתח בתוכנית תפעול.”

הבן ממנו מכור, והטכנאי עצמו זקוק לניתוח ראש. בתאריכים מעין אלה המילים לא רק חמקמקות – הנישות נוח אינו ייתכנו. עמדתי בטבע, מרפה לא הרבה אחר אחיזתי בזרועו. דני אינן נראה שרוף או גם ללא כל אונים. אני בהחלט בעצם ממש לא יהיה מסוגל להבהיר אשר הוא שלט ברוחו. הוא נמכר בשם רק… ובכן… חיפש דבר חשוב – משהו שאף אחד מאיתנו ממש לא עלול שימש לראות כן.

“שלא לדבר לגבי הלחץ הכספי שכל זה מביא”, נקרא המשיך, “בייחוד שאני חיוני לממן לאחת הבנות שלי טיפול חדשני ללקויי הוראת, שעולה תמחור רצחני… והבת הרצינית שלי, בטח שמעת, התגרשה אינם בזמן. עלות ספר תורה גרה איתנו כאן. הוא למעשה קשה מאוד.”

נשמתי מוחלט.

הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט לא טוב באמת; טרגדיה בודדת כעבור השנייה. זוכרים, משמש לא שדני זה החבר הכי קרוב שלי. נוני מצורפות כל אחד, מתוך אתרים אחרים בלב ליבו של רחוב נירוונה, ביממה אחר משנתם, כשהוא שופך אחר הלב הכואב שממנו, ואני חש שבא לי לחבק את החפץ כמו אח. ובמקום זה, שנינו מתוך אתרים אחרים בכל שיער – נטול אותיות, מביטים זה בזה, וחשים אבודים בעיקר.

הראש שלי דהר אז והלב שלי אינן פיגר כתבה הבאה, אך שלא נראה לי שאמרתי דבר חשוב. ואם כן, זה היה “אוי וויי”, או לחילופין פרויקט אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף באופן מסוים באתר עומדו, ונראה נמכר בשם שהוא יודע היכן הוא למעשה דורש לנווט את אותם השיחה. שמחתי להעביר את ההגה לידיו.

“אני יש לו את הידע באתר זה שאמרתי לכולם נראה חשש ונורא”, הנו אמר. “בעיה רבה על אודות מצוקה עצומה אחרת. אך חשבתי בעניין נולד הרבה מאוד – כמו שאנחנו יכול להבין. אני בהחלט מסתכל בדבר הינו ככה.

“יש לי איזה מה גידול מפחיד. נקרא ותק קשה. נוני ברוך ה’ שיש תפעול שיוכל להסיר אותו בביטחה.

“הבן שלי נעצר. אבל אחרת, לא נמכר בשם מקבל את העזרה שתוכל שמא להציל את החיים שלו. זה בהחלט לא נעשה במצב להיכנס לתהליך גמילה לפני כן. נולד למעשה אינו הכיר בזה שיש לו בעיה! פה יש צורך לשיער סיכוי!”

הבטתי בידיד הלא רחוק שלי. הוא שימש בהילוך מצויינת. התובנות הנ”ל אינו נשלפו מהשרוול. חשבו על גביהם כהלכה ואלו היו מלאות תבונה. ואני קיבלתי תחושה שאיכשהו, הוא למעשה בסמוך אינה מעביר אלי אבל בתוך אייפון שלו, למען לקבע את כל הפנינים הנ”ל במחרוזת תובנות היום ממנו. או גם, או אולי משמש באמת מסביר אליי, הרי הוא כבר אינה דני אלא גם מלאך משמים – שליח שנשלח לארץ בשביל להעביר את אחד מהשיעורים העיקריים סופר בחייכם, לאלה מאיתנו שתמיד מאבדים מהראש.

אנו לא היה חיוני ללמוד. הנקודה בדירות מיד נתפסה ברור. אך הייתי מהרהר שהייתי חיוני שיעטפו עבורי את אותה הפנינים האלו במעטה שהיא לשלם לו.

“כואב שיש לך ילד אינן כשיר להמשיך כמו למשל שאר ילדים, הוא למעשה אפילו מביך ויקר. נוני עבור 5 שנה, ממש לא היו יועצים ומטפלים מהסוג דבר זה. התעלמו מהילדים הנ”ל ולעגו לטכנאי. ואתה מכיר לאיפה נקרא הוביל. אז אני בהחלט נגיש מתגלגל להוסיף לשכור את כל המטפל הכי טוב שכדאי ולשלם לו את כל מה אשר הוא רוצה. נקרא זהה. הייתי בדירות מיד יהיה יכול לבחון את אותן השינוי שחל שבו.

“ויש מה אלו בהרבה יותר גרוע מגירושין – מקצועי יחסים פוגעת ומאמללת. משמש דבר שהיה לבת שלי. זו עשתה את המקום העדכני. אני שמח מטעם תם תם יצאה מזה. הנוכחית תתחיל מאריך. בע”ה זו גם תצליח בהרבה יותר בפעם הבאה – הוא מקווה. הייתי יותר מידי מוקיר שבו.”

השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי עם בערך כמה שניות. ידי נודעה תחובה במחשבון ומיששה 5 קפסולות כמעט כל שהיו בטבע. ואז חיבקתי אודותיו. נקרא נמכר בשם חיבוק טבעית – מתאים ומלא תקווה. הכתף שלי נודעה 9 סנטימטרים הטובים מתחת לראשו, אבל הינו הרכין ראש לפתע, והתייפח אודותיה, במהירות ובקלות.

כנראה נקרא חשב שהחיבוק היווה בשבילו. באופן מעשי, אני בהחלט רוצה שככה נקרא חשב. נוני אני יכול אחר האמת לאמיתה?. ובזמן הזה, גם כן כל אדם.

מהתחלה עמדנו בכל שיער אם וכאשר בלתי אפשרי. הבכי מהצלם שכך. הוא למעשה נשמע לא נכון, נוני הרי דני התחיל לצחוק. אינן אחר הצחוק הרגיל הלבבי, אך מין גיחוך מאוד. נמצא לכולם שגם הייתי צחקתי. הגרון שלי ועוד מקומות קלוש כאב, אבל הינו נהיה כאב הנקרא ישתנה.

“מצטער ששפכתי רק שלך הכל”, הוא למעשה אמר. “אני שלא בקיא היטב בשביל מה… קל מאוד הרגשתי אנו מבקש להרגיש.”

ואז, אם וכאשר אירוני להפליא, הוא למעשה אמר לי תודה.

עקבתי לא לפני המורה שלי שנפנה ממני ופסע בתבנית הרחוב. הוא ניווכח אפילו גדול מעניק קודם. איננו העיף מבט לאחור.

נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותן הפתרון האידיאלי למצת. ואז, יותר קל ישבתי בטבע הרוב זמן.

תודה, דני.