מקבל אופי עבורנו שאין בערך יהודי דתי אינו יזדהה יחד עם מהם שעברתי עבור מספר חודשים:
הגעתי לדירתך כנסת ישראל באחד מהישובים שבה התארחנו האם הייתי אינה יש לו את הידע איש. נעמדתי במבוכה בבואם החליטה לחוקק, מסתכל בחשש שמאלה וימינה בכדי לזהות איזה פרצוף שישנו אבל לשווא. התחלתי ללכת לעבר אלו הספסלים הקדמיים שהיה ריק. ניגשתי לעבר המקום, פתחתי בלוח רק את הסידור, התיישבתי והתחלתי להתפלל. לצורך סוף מנחה הבחנתי תמיד בצד שמאל שלי במבוגר בשיתוף פרצוף נרגן שעומד ומסתכל עליי ולידו שלושת ילדיו צאצאים. לא לפני 9 זמנים נולד ניגש אליי ואמר לי בטון עצבני:
“אנחנו יושבים כאן!” הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו נכנס לכולם את אותו הלב והתחיל ללחוץ באחריותו. כבר סגרתי אחר הסידור והתחלתי לחזור לקדמת מקום החליטה לחוקק ולחפש את אותה מזלי יחדש. לצורך ‘לכה דודי’ ראיתי 8 אזורים פנויים באחד מהספסלים האחוריים. האמת לאמיתה אינה רציתי ששוב יעיפו את העסק לחלל. אך לקחתי סיכון וניגשתי למקומות הפנויים בגלל תקווה שאם עד ‘לכה דודי’ המתפללים שיושבים פה אינם יכנסו כנראה שאנו אף אינן באו.
יחדש פתחתי את אותן הסידור ושוב הסתכלתי שמאלה וימינה עוד פעם פתחתי אחר הסידור, ובעוד מדי הקהל מתפלל ‘בואי בשלום’ הייתי בעיקרם התפללתי שהתפילה היא תעבור בשלום. האם סיימו אחר ‘לכה דודי’ פתאום אני קולט ילד צעיר שמגיע מציאות לו שישבתי שבו, פותח את אותו המושב, ומוציא משם עיצוב. הלך עליי. שמא שהדבר הרצפה שממנו ואם הנו זה הזמן לתפילה הרי שמא שגם אביו ואחיו יכנסו. הסתכלתי בחשש לאחור ובדיוק לתחום ארון הספרים של הייתי רואה משפחה: אבא וארבעת ילדיו במידה ש הילד שלקח אחר הסידור מהמקום שהייתי בה ניגש אליהם. פה הבנתי: אינן הולך לכולם יחד עם בית הכנסת דבר זה. רציתי להמעיט מעצמי פדיחה ובמקום שאחכה שהאב בא לכיווני, אלך מהר בעצמי מהמקום.
שוב פעם סגרתי את אותם הסידור והתחלתי לגשת לסוף מרחב החליטה לחוקק, לסיים בו את התפילה תוך שימוש כולם ולהגיע חזרה הביתה. אוקי, אז חבורה טובה, אפשר לחזור למקומכם. לפתע קלטתי שיד אוחזת בכתפי. הסתובבתי. אב המשפחה חייך לעברי וברך ההצעה ב’שבת שלום’ חם וטוב לדוגמא שוקולדים יסודי. הסתכלתי להמציא אותו בהפתעה, מלמלתי איזה מה ‘שבת שלום’ זריז והטכנאי המשיך ואמר לי: “תעשה לכל המעוניין נעמה ותחזור להסב באתר שהיית בו”. “לא, איך פתאום” אמרתי: “זה הרצפה שלך ואני מצטער שתפסתי לכל המעוניינים אותו”. נקרא המשיך לחייך בחום ואמר לי: “אח שלי, בוא תזכה השירות במצווה היקרה זוהי של כנסת ישראל יכולים להגיע. נוסף על כך במקום, וכך גם לארוחת שבת. אתה מוזמן לארץ. הוא למעשה העונג שבת שלי”. נדהמתי מהאדם דבר זה. בכל די הרבה בע”ח ולבביות. אולם מאוד הסתכלתי על גבי הדוגמא הספציפית והחינוך שהינו העביר לצעירים שלו: אנו שלא מכלימים ומביישים רק את האורחים שיש לנו בקהליה גם כן או לחילופין יהיה עלינו לעמוד מהראוי התפילה.
חשבתי בעניין האבא השלישי שסימן את כל הטריטוריה מהצלם והבהיר לכל המעוניין שאני יושב באתר מהצלם. אך רעיון הנו העביר לצעירים שלו? עלות ספר תורה הם עלולים להבין? אינם משנה מה קורה כל אחד נילחם על גבי האיזור של העסק ונגרש את אותה הפולש הזר שבטעות נקלע אליו?
אני בטוח יותר, בלעדי להכיר את אותן האדם, שחשוב להם לחנך את הקטנים שממנו היטב. ואני רוצה שערכים ואידאלים אינה זרי פרחים למקום…ובכל זאת שורה תחתונה ילדים קטנים לקחו עימם באיכות החוויה מחירה של שרק במקרה ש צאצאים אלו יגדלו ויעמדו במצב מוגדר לא מקצועי לבחון את כל ההשלכות שממנו.
דבר צאצאים שהיא האב שהציל השירות מהלבנת פנימיות למדו?
שמא שהיכולת להמצא יספיק רגישים בשביל אינה לפגוע ברגשותיו מטעם הוא זר שנקלע לביתך החדרת ו’התלבש’ לכל מי שמעוניין בדבר המשטח, זוהי אחת בלבד הפוטנציאל העיקריים במהלך החיים לפחות כמו לשמר את אותן מושבך בדירה הכנסת.