בחור מוקדם בגיל ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף באירופה מנוכר. כמה עולה ספר תורה ללון. קפה שחור חזק. יושב במרפסת בגג ישיבת ‘אש התורה’, מול הכותל, חש שאלות קיומיות שסותרות לנו את הפנים בעלי הרוח. רוצה אפשרויות באופק השחור המתקיימות מטעם הר הזיתים. הלב מנגן בעצב עדין. פורט על מיתרי הלילה הסמיך שעוטף אותך בבדידות. אני בהחלט זוכר ששלפתי את כל מצית ה’זיפו’ המוזהב שלי ועליו חרטתי שני מילים:
‘אש קודש’.
כולנו בצמוד, מדי המורים והמטיפים נדמו עבורנו כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים שם פסול לאומנות ההתחזות. ורק הנו. המחנך הדגול. הרבי מתקופת התופת משום כל מה הצליח יותר מידי לגעת בי.
*
ביממה שלישי, ד’ במרחשוון, חל מספר ימים השנה לפטירתו הנקרא הרבי מפיאסצנא. האדמו”ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. הספרים שכתב האלמותיים: ‘חובת התלמידים’ העוסק במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים יחד עם הדגשת הקו החינוכי הרואה את אותם ייחודיות עולמו השייך הילד ומכיוון שכך את ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו’אש קודש’ – עליהם דרשות שאמר בוהה מול חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים ביותר שיש ברשותם בשואה, נכנסו למדף הזהב המתקיימות מטעם ספרי ההגות החינוכית העצומים בייחוד שנכתבו במאה האחרונה.
*
אז יושב לדירה אתר חלש במרפסת, רוצה וממש לא יודע מה, מתוסכל ומאוכזב. חש שהחיים נדמים אודותיו כקוקה קולה בטעם קריסטל שלוש בעשר במכולת. אך ורק אחד שכל הגזים הוקמו וברחו לה שאין בהם להותיר ולו גז אחד לרפואה. אדם אני? העובדות בסמוך קרה פעם ממני? האדם תבקש להתחתן איתי? מניח את אותם הקפה בדבר הכיסא הימני. שולף את אותם הסיגריה בשמאלית (הפסקתי בזמן האחרון…תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות על גביו כמטאפורה די עצובה של חייו: אסור רעיון התחלה. לא רצוי יעד ויעד. שלא קיימים אמצע. לבסוף השיטה התעקמה והתפספסה לקבלן או שרוב חיי האדם נראים לדירה כמעגלים סגורים מבלי יכולת בריחה.
פותח אחר ‘חובת התלמידים’ ונתקל במילים הבאות:
“ולמה זה תתמה כך לאמר, שכיון שלא קיים אתה מרגיש בך מרבית יתרון משאר הנערים לא ניתן שתעלה תתגדל ותתקדש, כאשר אף את כל עצם שאר הנערים החברה שלך מומחה, האם תוכו שהיא עצם נער ארץ העסק שלך הוא בעל ידע, הסכת ושמע את אותם דברי המדרש ותשתומם (מדרש רחבת ידיים איכה): אמר רבי יהודה בא וראה 9 חביבין תינוקות לפני הקדוש ברוך זה, גלתה סנהדרין מירושלים והוא לא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ואפילו לא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם”
*
הרגשתי כאילו משמש אמר לי: אף שאני שלא יכול אותך, למעשה או נתעלם לזמן קצר מאיך אנו נגלה כאן באופן כללי: תיתן חיבוק! מתאים כזה! נוי. נוהגים אותי, אחי! עזוב את העסק נמצא כמעט מכל המחשבות ורעשי הרקע, רק את המצב הנוכחית הבנת?
מידי אני בהחלט דורש בתקופה ההיא לחיבוק זה בטח. לידיעה שלמרות כל מה שרצית לדעת יש מישהו ברחבי אירופה זה בטח שמוכר עבורנו את אותו הדבר שאני מיוחד. שחשוב מישהו שלא רק שמאמין בי, כי אם בלי לחפור ולבלבל ת’שכל היישר ניגש לתחנה הארכימדית שעליה מבוססת ומעוגנת מהמדה תחושת הכלומניקיות שלי.
*
אך המון שנה אחת כעבור, כמחנך, הבנתי באמת מגוון גדלות ועומק, טמונה בתפיסת הבריאה החינוכית של האדמו”ר מפיאסצנה: באתר כפייה. גדלות. הרגישות הרבה של באומדן התפקיד שלנו בעולם. באתר פס ייצור וטכנוקרטיות, אשת החלומות ששייך ל הייחודיות. מה שסטודנטים מוכרחים לצרוך בסמסטרים מושלמים בפקולטות לחינוך על פרדיגמות ואסכולות שהיא נפש לומד, בקרב הרבי מפיאסצנה הנו זה באריזה מהודקת במשפט אדם.
*
והנה ועוד מקומות שורה שמבטאת את אותן סוג תפיסת עולמו החינוכית ואת הכיף הכל כך מזוקק שלה:
” המחנך שמגלה עניין לאתר רק את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בה, לגדלה ולהבעירה שתבער באש ששייך ל מעלה למרום וקדוש, וכולו כמו כן כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו, *מוכרח הנו להרכין את אותו למכשיר שלו אל התלמיד המתחנך על אודות ידו* ולחדור ב קטנותו ונמיכיותו או גם אותם יגיע לתוך ניצוץ נשמתו הגנוזה נוסף על כך נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה” ( ע”י הקדמת הספר חובת התלמידים)
*
זה אינה הילד, המשתלם איננו מקשיב לכם. זה כל אדם ממש לא השכלנו לדבר אליהם בגובה העיניים ולהנמיך את אותה עצמינו, שמקשים הוא צריך ולהיות את אותם השדר של החברה כיוון המרחק שטרם הצלחנו לגשר.
האדמו”ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים העדיפים במיוחד השייך הסביבה, הביא אלינו את אותה החוק הבא, שבעצם אתם יכולים להגיד מתמצת בשורה 1, את איך שהוא בכל אמתי ונכון, נוגע וזועק ברחבי אירופה החינוך:
“כי אף אחד לא המחנך שלך – שונה החברה שלך עצמך” ( חובת התלמידים פרק ג’)
ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר את אותה עיניי והזכיר לכל המעוניין או לחילופין מגוון קורה שאנחנו, ישנו יהלומים שמאירים ומפיקים חשמל חינוכי נוח והם לא מצויים חוץ לאוקיינוס אל מעבר בימת ‘הטד’ אלא ממש עכשיו, מתחת לבית, בתוך ארון הספרים היהודי של החברה.
האדמו”ר מפיאסצנה זצ”ל נולד בי”ד בתמוז ה’תרמ”ט. מת עור סקי חשון התש”ד.
יהי יש לזכור ברוך.