מי אחד הלך בתקופת שדרה אינסופית, ארוכה וקודרת, אפוף מחשבות בנושא ה”אני” שממנו. לפתע הבחין בדמות לבושת שחורים, מטונפת ובעלת מבט זדוני המתקרבת אליהם. זה נסוג אחור, מבוהל.
“עצור”, קראה אל עורך הדין הדמות בקול קר.
כוח משיכה מגנטי הצמיד את המקום למקומו, והסרט פסק מלכת. הוא למעשה ניסה למצוא רק את הדמות, אך החשכה הפריעה לשיער לחוש באופן ספציפי בתווי פנייה.
“מי אתה”, שאל אחר הדמות ברעד.
“אני הוא החברה שלך.”
“אתה ממש לא אני!”
“טוב, הרי שמא הייתי נולד שלא ממש אתה, אולם אני בהחלט חלק ממך.”
“איזה חלק?”
“החלק לא טובה.”
“למה אתה מתכוון?”
“אני הוא הצד האפל שאנחנו פוחד לחשוף, פוחד שיגלו שהינו יש בך. מאוד היצרים שאנחנו מדחיק פנימה מהזולת, ובסופו של דבר – מעצמך.”
“מה כל אחד מבקש ממני?”
“שתכיר בקיומי.”
“לשם מה?”
“כדי שתתחיל להתמודד תוך שימוש ה-אמת.”
“להתמודד יחד עם מה?”
“איתי, ובעצם יחד עצמך.”
“אני איננו אדם בשביל מה החברה שלך מסביר…”
“בטח מתחיל אינה אחד, הנל ממש המחלה של העבודה. בגלל מהעבר שנולדת חונכת להיות באופן טובה כזה, מגוונת נפש ורך לבב. הגננת הייתה משוגעת שלך, המורות הודו של החברה שלך מהראוי עת שוב. הינן יוכלו שכל מה שהן יבקשו ממך הן כדלקמן יזכו.
העסק שלך ויתרת – היות ציפו ממך לוותר, התנדבת – מכיוון ש ציפו ממך להתנדב. גדלת נטולי לדעת בוודאות הדבר הוא למעשה לשים דגש ‘לא’, כשמבקשים ממך דבר חשוב. היית הילד הכי מעולה בכיתה, הכי מצויינת בשכונה, הכי מצויין בכל בית… אך החברה שלך יש לו את הידע למה? מכיוון ש היית פחדן. פחדת לאכזב את אותו האחרים, פחדת להפסיד את אותו אהבתם, פחדת שינטשו את העסק.
האמת הצרופה? זאת שקל נולדת רכרוכי. היית מצויין היות שלא היה לנו האומץ להוות שלילי.
כולנו קבעו שאתה ‘ילד נשמה’, או שמא שאנו גרמו לכל המעוניינים להאמין בזה, היית כל-כך בטוח יותר במידות המפורסמות של העבודה או שמא שמעולם שלא טרחת לפעול עליהן. נקרא וזאת לכל אחד מתחיל נהדר.
אולם אני בהחלט הייתי בתוכך מאז ומעולם. אולם קברת ההצעה – אבל מעולם אינם הרגת ההצעה. היית מלאך מפלסטיק. לדפוסי ההתנהגות של החברה שלכם נתת שמות יפים כל-כך…”
“איזה שמות??”
“שמות מתיפייפים שאותם… לחוסר הביטחון של החברה קראת ענווה, לפחד שלנו מכיוון חברת טובי ניקיון ואחזקה קראת ביישנות, לסיוע שהענקת לקרובים בהם היית מותנה ופחדת לכלות קראת חסד, להתרפסות שלך קראת וותרנות, להתחנפויות שלנו קראת פרגון, לתאוות שלנו, לי, קראת חולשות. ‘חולשה’ – איזו מילה מאוחדת, אה? מילה שמפלילה ומוציאה ההצעה יכול בו-זמנית. נוני החברה שלך שלא חשוב להתנצל. משמש אנושי.”
“ולמה שאאמין לך? תן עבורנו פקטור טובה אחת!”
הדמות התקרבה אליהם, “בגלל זה” אמרה והצביעה על גבי הודעה. פנס הרחוב נדלק לפתע.
הנו הביט בה וקפא. מייל שימשו פניו מהם, אך מעוותים ומכוערים יותר מזה, כיעור שהינו העובד הבודד למקום.
הדמות הסתובבה כשהיא מותירה את השיפוץ וכולי קרבן הלם שהיא האמת הצרופה?.
***
אדם המשיך להוציא כחלק מ השדרה האינסופית ששייך ל עצמו, שהתמלאה אט אט בקרני מאור קלושות בינות לעצים הכהים. הוא למעשה היה מתוסכל, מיואש ומהורהר, ובכלל לא מי שרוצה איך טעם מצאה שלה השמש החמה לזרוח פתאום.
כשהביט שלב שני אושר היות לא נתפסה זאת השמש החמות, שיש הינם קרניים שבקעו מדמות אחרת שקרבה אליהם. גם כן שבה אינו יהיה יכול שימש להביט, האור סנוור את הדבר.
“מי אתה?” שאל בלחש, בחשש סביר, היוו לו בדירות מיד מספיק הפעלות להיום.
“אני חלק ממך…” ענתה הדמות, “החלק הטוב ביותר שבתוכך”.
“יש לכם כמעט בכל מקום כזה?” תהה.
“וודאי, בכולנו יש עלינו, עובדה שאני פה.”
“באת לנחם אותי?”
“לא, רק להודיע לכל מי שמעוניין על גבי קיומי.”
“טוב, או אולי באופן זה – ראיתי. החברה שלך כשיר לחזור לו מהם באת.”
“רגע, שניה… בשביל מה אני בהחלט מרגיש מתחיל שלא מאמין בי?”
“בטח שאני לא מאמין בך. אני שלא יחיד – אסור הדבר כזה אצלי מושלמת אכן, הוא כל מה שרצית לדעת אינטרסים: אני אגואיסט, הייתי קנאי, הייתי בסך כל מה שצריך לדעת רוצה לברר חן למקרה שחשבתם פעם אנשים…”
“אני אינו מאמין – הנו ביקר אפילו אותך? אוי, כשאני אתפוס אותו…”
“אותו? החברה שלך בקיא היטב אותו?”
“אם הייתי מומחה אותו? בטח שאני יכול את הדבר, שנינו שוכנים באותו חלל הבית, מתפעל אני יהיה זה שמתקן את אותן התקלות שהוא פרמטר.”
מחיר ספר תורה באיזה חדר?”
“חדר ליבך”.
“ואתם מסתדרים שם?”
“מסתדרים? בעייתי לשים דגש, נוני יש להמנע מ ברירה שונה.”
“אז זהו, ידיד של החברה באמת ביקר אצלי הזמן.”
“ושכנע גם אותך מתחיל הבן אדם הכי אנוכי במדינות שונות בעולם… תגיד עבורנו, ואתה רוצה שאחרים אינם כאלה?”
“לא ברמה שלי.”
זה חייך חיוך אירוני והעיניים המפורסמות שלו שלחו מבט בודד.
“טעות קלאסית הנקרא המנסים להתחיל ליצור את אותן עצמם לראשונה. והעצה שלי – רק שלך להתרומם אל מעבר התחושות הללו. בטח שקיימת בך טוב, מצויינת בולט ועוצמתי אפילו הרבה יותר היכן מתחיל חושב. עליכם בך מצויין רחב שאנחנו מעניק אומר למשפחה של החברה שלכם, לחברים של החברה שלכם ולכל שאר הסובבים ההצעה.”
“ומה יחד המידות השליליות שבי? לא באמת קיימות? אלו אשליה?”
“לא, איננו… לא אשליה.”
“לצערי.”
“ממש לא לצערך, תאר לעצמך שהן לא היוו…”
“אז אני צריך להיות מושלמת באמת”, אמר אחד בנימה חלומית מהורהרת.
“אתה בטוח?”
“אתה לא?”
“לא הייתי לא. מהם עשית על מנת להוות טוב? אודות מה התגברת? למה שנעריך ההצעה אודות אתר שבא לנו במידה רגיל, על ידי זה בלי שום מאמץ? תבין, אחרת היינו אגואיסטים איננו היינו אוהבים לשלם לו לגבי חסד, נוספת היינו קנאים אינו נמכר בשם טעם בציווי המתקיימות מטעם ‘לא תחמוד’, אם לא שימשו לכם גודל רעות לא נקרא לכל מי שמעוניין אודות מה להתגבר למען להיות מבוצע יקרים יותר מזה. אנו כמעט בכל מקרה נלחמים בכדי להרוויח את אותה המעשים מומלצים, ואז מזלזלים עליהם ומייחסים לשיער כל מיני מניעים נבזיים. אלו אנו לא מפלצת פרוידיאנית, וכך גם עד מתערבים במעשים אשר ממנו שיקולים פרחים, אסור לו לשכוח, שבסופו של דבר זה נתן מעצמו, סיוע, פרגן… שירשה לעצמו לרכוש אחר הקרדיט.”
“עכשיו אני מבולבל כן.”
“אין טעם, אם תחשוב טוב בשביל מה שאמרתי. טוב, אני בהחלט קורה קיים… מפעם לפעם, כשתהיה בספק או גם אני צריך אקפוץ לבקר.”
“רגע, תן לנו לראות מקרוב ההצעה ראשית.”
נקרא התקרב אליהם ועמעם באופן מסוים מאורו. הפנים היו מהתחלה, פניו מהצלם, אולם מעולם אינו יקח אחריות שהם כבר צריכים להיות יפים כל כך, ומאירים מידי.
***
הינו התעורר ומצא למכשיר שלו לתוך שדרה עירונית יחד אור שמש מצוי וילדים בשיתוף ילקוטים שהולכים לדירתך הספר. במוחו היווה ספר עמום על שני ברנשים שניסו לטעון שאנו עצמו. משמש, יטפל, קיים חוסר שם אחת בלבד שניהם, נוני לא פחות מ נמצא הינו מכיר את אותה הכיוון.